עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

העיר. המטרופולין הענקית שממנה באתי, ניו יורק, סואנת וגועשת ורועשת והכול בה רץ בשיא המהירות, ולכן נהניתי מאוד מן השקט היחסי בעיר הקטנה באר שבע. זוהי עיר מצוינת לסטודנטים. כאן אתה יכול ללמוד בשקט שעות על גבי שעות ואחר-כך ללכת לרקוד במסיבה. חוץ מים יש כאן הכול". תוכלי לשתף אותנו בחוויות סטודנטיאליות שחווית? "התגוררתי במעונות הסטודנטים, והכרתי שם הרבה סטודנטים. חלקם נעשו חבריי. הכרתי במעונות סטודנטים דרוזים ונסעתי איתם לכפרם בגליל". ואיך התרשמת מישראל? "הכול בישראל היה מעניין. באמריקה חיפשתי את עצמי, מי אני, מה אני, ובישראל מצאתי את התשובות. באתי לכאן בלי משפחה, לא הכרתי כאן אף אחד, ואינני יהודייה – כל אלו היו קשיים, אבל מוטב לומר אתגרים. ההתחלה הייתה קשה, אבל ככל שחלפו הימים הרגשתי יותר בטוחה ולמדתי 'לנווט' את דרכי כאן. נסעתי לגליל ולגולן אל כפרי הדרוזים שם, והרגשתי כמו בבית. נסעתי גם לגדה המערבית והרגשתי קירבה לתושבים שם". תוכלי לפרט? "הפגישות עם תושבי הגדה המערבית היו מעניינות מאוד. למדתי מהם איך הם שני קורסים בינלאומיים הסתיימו לאחרונה באוניברסיטה. השתתפו בהם סטודנטים 25 מצטיינים מהודו, סין וארה"ב, בכל קורס סטודנטים. הקורס הראשון נקרא "בריאות עולמית". נלמדו בו נושאים שונים, וביניהם בריאות בעידן הגלובליזציה, יזמות וחדשנות ישראלית בנושא בריאות ציבורית, הגירה, פליטים, השמנה, וסוכרת. זוהי השנה השלישית שהקורס מתקיים. מנהל אותו פרופ' נדב דוידוביץ', ראש המחלקה לניהול מערכות בריאות, בשיתוף המחלקה משהו עולמי

רואים את המצב, הפוליטי והכלכלי". יש לך מדד להשוואה בין ישראל לבין סוריה? "כן. יש לי פרספקטיבה מיוחדת על העניינים בישראל: ביקרתי בסוריה לפני שש שנים והכרתי שם דרוזים; הכרתי גם דרוזים בישראל, והשוויתי בין אלו לאלו מבחינת הרגשות והמחשבות. לחלק מן הדרוזים שהכרתי יש קרובים בסוריה, והם היו רוצים לנסוע לסוריה לפגוש אותם, אם יום אחד הדבר יתאפשר. ואני – אני הייתי שייכת לשני צידי המתרס". האם דעתך על ישראל השתנתה בחצי השנה שחיית כאן? "ההתפתחות של המדינה הזאת בפחות שנה, בכל התחומים, היא מדהימה. 70- מ והאנשים חמים ופתוחים. כשמסתכלים על ישראל מרחוק, דרך הטלוויזיה, קל למתוח עליה ביקורת, אבל כשחיים כאן מבינים ולומדים להעריך הרבה דברים. לי היה המזל שיכולתי לראות מקרוב את שני צדי המתרס הפוליטי, לראות ולשמוע, ואני מקווה שגם הבנתי. המציאות כאן לגמרי לא פשוטה, אין כאן 'שחור' או 'לבן'. יש מתחים בין ערבים ויהודים, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים חדשים, ויש איומים צבאיים, ויש פיגועים – וישראל מסתדרת עם כל הניגודים האלה. כל הכבוד לה. בששת החודשים שהייתי לקשרים אקדמיים בינלאומיים. נושאו של הקורס השני, שנלמד השנה בפעם הראשונה, היה "כריית נתונים ובינה עסקית ליישומי סייבר". תלמידיו שאבו ידע תיאורטי משולב עם התנסות מעשית בתחומי מחקר חדשניים וייחודיים, וסיירו במעבדות הטכנולוגיה של האוניברסיטה ושל פארק ההיי-טק 'גב ים נגב'. הקורס נוהל על-ידי ד"ר ניר ניסים בשיתוף עם המחלקה לקשרים אקדמיים בינלאומיים. מסיימי הקורס וצוות המרצים בצילום: בצילום קבוצתי.

כאן קיבלתי תמונה שלמה של המציאות פה: אני מרגישה שאני מקבלת בהבנה גם את 'המר' וגם את 'המתוק' כאן". למה תתגעגעי במיוחד? "ל'רב-קו'. אני מאוהבת בו. הוא כמו כרטיס "הכול. את החיים ברשות עצמי, בלי משפחתי. תמיד ידעתי שיום אחד זה יקרה, אבל לא דמיינתי שזה יהיה בחו"ל, לא באמריקה, ודווקא בישראל. בהתחלה סבלתי פה לא מעט, אבל התבגרתי מבחינת האישיות. למדתי להעריך אנשים כמות שהם. למדתי שאנשים הם דבר יקר-ערך, בדומה לחיים עצמם. אחזור לאמריקה כשאני חזקה יותר, נבונה יותר, ויותר אמפאתית". איך את מסכמת את החוויה הישראלית שלך? "שישה חודשים לא מספיקים כדי לעכל ולהפנים כל-כך הרבה חוויות. ודווקא עכשיו, כשאני כבר מדברת ומבינה עברית לא רע בכלל, עליי לחזור לאמריקה. בסיטי קולג' אמשיך ללמוד עברית ברמה יותר גבוהה, ואולי יום אחד אוכל גם ללמד עברית. תודה, תודה, תודה על הכול. תודה ישראל, תודה באר שבע, תודה אוניברסיטת בן- גוריון והתוכנית לתלמידי חו"ל. אני נפרדת מכולכם וכבר רוצה לחזור"... ויזה או תעודת-זהות". מה תיקחי איתך מכאן?

11 | אבג